מי שראתה את המוח שלה מבפנים

זהו סיפורה של חוקרת מוח שמצאה את עצמה לומדת על המוח שלה מבפנים.
בשביל כתוביות בעברית היכנסו לאתר TED: מתחת למסך תראו subtitles available in:  תפתחו את הגלילה ובחרו בעברית.
עוד על המוח ומערכת העצבים תוכלו למצוא בבלוג - לחצו על התווית 'מערכת העצבים' שמימין,
ואל תשכחו להגיב ולומר מה דעתכם על החוויה שעברה ג'יל, מה הייתם רוצים לגלות על המוח אם הייתם יכולים לראות את עצמכם מבפנים כך (רק בדרך יותר נעימה ובטוחה כמובן)

 שיהיה לכם חג שמח, בריא, נקי וכשר.

גילמור

קשת רפלקס

קשת רפלקס מופעלת כאשר הגירוי חזק וכואב, למשל כשנוגעים בלהבה או במכשיר חד, במקרה כזה עובר הדחף העצבי דרך העצב התחושתי (עצב A בתמונה למטה) אל עמוד השדרה ודרך עצב מקשר (עצב C בתמונה למטה) אל העצב התנועתי (B) אשר גורם להרחקת היד מהגירוי הכואב.  המידע מגיע גם אל המוח, אולם זה לוקח זמן רב יותר ולכן המודעות למתרחש מגיעה אחרי רתיעת היד מהגורם המכאיב. קשת הרפלקס מאפשרת תגובה מהירה לגירוי מסוכן. ההגדרה של המושג:

קשת רפלקס היא מסלול תגובה לא רצונית שבו מידע מועבר מעצב תחושתי (עצב A שבתמונה)לעצב תנועתי (B) ללא תיווך של המוח הגדול, בתיווך של עצב מקשר במוח השדרה (C). היתרון - קשת הרפלקס מקצרת את מעבר הגירוי העצבי ומאפשרת מהירות התגובה, חשוב במקרים כמו מגע בגוף לוהט וכו'. כמו כן התגובה מוחלטת, כלומר, תמיד תתרחש, חשוב במקרים מסוכנים.



קשת רפלקס: עצב A הוא העצב התחושתי שמקבל את הגירוי המסוכן, עצב C הוא עצב מקשר שנמצא בחוט השדרה ומתווך בין העצב התחושתי לעצב התנועתי, ועצב B הוא העצב התנועתי שמזיז את השריר.



בילבולי מוח - עובדות ופרשנויות

שלום לכולם,
היה נהדר לראות איך אתם עובדים בצוות. במקרה שתרצו לראות שוב את 'בילבולי המוח' אז הרי הקישור. מטרת המבלבלים למיניהם הייתה להדגים עד כמה המוח שלנו מתורגל בלהוסיף השלמות ופרשנויות על מה שאנחנו חשים, רואים, טועמים או שומעים.

במדע, כדי להבין את עצמנו ואת העולם שמסביבנו אנחנו עושים תצפיות ומנסים "לנקות" אותן ככל האפשר מפרשנויות. וכמו שאמרתם היום, אחת הדרכים לעשות זאת היא להשתמש במכשירי מדידה. לדוגמה, סרגל ומד-חום בהם השתמשנו היום.

אלמוג ונועם, אני מקווה שאתם מרגישים טוב יותר, חסרתם לנו.

ומשימה קשה לסוף השבוע, באמת אתגר לא פשוט ונסיון נוסף לבלבל אתכם: סיפרו כמה פעמים לובשי הלבן מעבירים את הכדור. בהצלחה.

'האיש שחשב שאישתו היא כובע' מאת אוליבר סאקס

שלום לכולם, אני מקווה שנהניתם מקריאת הקטעים מהספר 'האיש שחשב שאשתו היא כובע' מאת אוליבר סאקס.  המשימה להזכירכם, הייתה לתאר את המקרה והסימנים הנוירולוגיים, להסביר את הסיבה לסימנים כפי שהתבררה לבסוף ולהוסיף את דעתכם, או הרגשתכם בעקבות הקריאה. שלחו לי באימייל את התשובה שלכם כדי שאוכל לפרסמה בבלוג שלנו. אם אתם מעדיפים לשים אותה בתגובה אז אתם מוזמנים. או לשלוח באימייל ולבקש שזו תהיה תגובה. 

 אני מחכה לראות את תשובותיכם.

בקשר לספר עצמו, מאד נהניתי לקרוא אותו, הרגשתי שזהו רצף של חידות מהחיים. חידות עצובות אבל מעניינות. כפי שסיפרתי לכם אוליבר סאקס הוציא לאחרונה ספר נוסף שנקרא 'מוסיקופיליה'. עוד לא קראתי אותו אבל בהחלט מתכוונת לקרוא. אגב, למי שמתעניין בבעיות זכרון, ניקול קראוס כתבה את הספר 'אדם נכנס לחדר' שמתאר אדם שאיבד את כל זכרונותיו מגיל 12 (זהו כבר סיפור בדוי, אבל מעניין). הסיפור מאד מזכיר את הקטע שקראה אביטל מתוך 'האיש שחשב שאישתו היא כובע'.

מוח מעשה ידי אדם

ראיון עם פרופ' עידן שגב מהאוניברסיטה העברית בתכנית הטלוויזיה 'לונדון וקירשנבאום' (7.9.2009)

1.      איזו מכונה מנסים פרופ' שגב ושותפיו למחקר לבנות?

2.      מדוע רוצה פרופ' שגב לבנות את המכונה?

3.      המראיין מפקפק בסיכויי הפרויקט, מדוע?

         מהם ההבדלים בדרך שבה רואים המראיין והמרואיין את המוח?

4.       המראיין נוהג להשתמש בשפה גבוהה ומאפשר לנו להרחיב את אוצר המילים שלנו. ציינו לפחות 4 מילים חדשות 'גבוהות' שהופיעו   בראיון.

5.      כיצד את/ה חושב/ת על המוח?

להרחבה, הרצאה של פרופ' עידן שגב בנושא "מוח, למידה וחישוביות":

האונה הקדמית של פינאס גייג'

ב-1848 עבד בחור בן 25 בשם פינאס גייג' בחברת הרכבות בוורמונט. הוא וחבריו עסקו ביישור הקרקע לפני שמניחים עליה את פסי הרכבת. כדי ליישר את האדמה הם היו צריכים לפוצץ את הסלעים. יום אחד אירעה תאונה ששינתה את חייו של פינאס לתמיד. חומר הנפץ התפוצץ מוקדם מדי ומוט ברזל שבו פינאס השתמש כדי לדחוס את הפצצה לתוך חורים בסלע עף ישר אל תוך פניו, עבר דרך הגולגולת שלו ומוחו אל מחוץ לראש ונחת במרחק של 25 מטר. למרבה ההפתעה גייג' חזר להכרה מלאה תוך דקות אחדות. הוא לא רק שרד את הפיצוץ אבל גם יכול היה לדבר וללכת. חבריו לעבודה לקחו אותו לרופא שניקה וחבש את הפצעים. יכולתו השכלית של פינאס לא השתנתה אחרי התאונה ולא היה שום שינוי ביכולות התנועה שלו, הדיבור או הזיכרון. אבל בכל זאת הוא היה שונה. לפני התאונה הוא היה אחראי, חכם ונחמד. אחרי התאונה הוא נעשה לא אחראי, מקלל הרבה, לא מכבד מנהגים חברתיים. החברים שלו אמרו "גייג' כבר לא הוא עצמו". הוא כבר לא יכול היה להחזיק את העבודה שהיתה לו לפני התאונה וכנראה שנדד שנים מספר. לבסוף הוא הגיע לסן פרנסיסקו שם משפחתו דאגה לו. פינאס גייג' מת 12 שנים אחרי התאונה.

עשרים שנים לאחר התאונה הרופא שטיפל בפינאס קישר את השינויים ההתנהגותיים עם נזק לאזור הקדמי של המוח. באותו הזמן חשבו שהמוח אחראי על שפה ותנועה והאפשרות שהמוח מתפקד בעיבוד רגשות והתנהגות חברתית הייתה חדשה. בנוסף, המדענים באותה תקופה האמינו שתיפקודי המוח אינם ממוקמים באזורים מסוימים. וכך, בלי כוונה, פינאס גייג' תרם להבנה שלנו את הדרך שבה המוח מעבד מידע.

בשנות ה-90 מדענים השתמשו בשיטות חדשות ובדקו את גולגלתו של פינאס גייד'. הם מצאו שהתאונה פגעה בשתי ההמיספרות של האונה הקדמית, שהיא החלק במוח אשר משפיע על התנהגות חברתית. היום רופאים רואים חולים עם נזק לאונה הקדמית בדרך כלל בתאונות דרכים, ירייה, או נפילות חזקות. גם חולים אלו כמו פינאס גייג' חווים שינויים דרמטיים ביכולת הרגשית וביכולת קבלת ההחלטות שלהם.

עוד על ההיסטוריה של חקר המוח אפשר למצוא באתר של מדעי העצב לילדים